הפרעת עקה פוסט טראומטית (PTSD) – היא הפרעה פסיכולוגית הגורמת למצוקה רבה ופוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה. כ-8% מהאולכוסיה סובלים מההפרעה. ממה היא נגרמת? והאם זה גנטי או סביבתי לשאלות אלו יש תשובות מרתקות, שחלקן התגלו ממש לאחרונה.?
פוסט טראומה – מהם הגורמים?
אחת השאלות שחוזרות על עצמן בכל תחומי הרפואה והפסיכולוגיה היא שאלת התורשה והסביבה. מה אחראי להתפתחותן של מחלות, הפרעות ומצבים פתולוגיים?
כשמדובר בהפרעות פסיכולוגיות התשובה לשאלה זו הופכת למורכבת הרבה יותר. הגורמים להפרעות פסיכולוגיות הם לעתים חמקמקים. לא קל לזהות גורמים ספציפיים, לא גנטיים ולא סביבתיים.
כשמדובר ב-PTSD, זה לכאורה די פשוט: האירוע שלאחריו הופיעה ההפרעה הוא הגורם הסביבתי שאחראי לה. האמנם?
כיום יש הסכמה בין המדענים כי אינטראקציה – כלומר, השפעה משולבת בין התורשה והסביבה, היא זו שאחראית לרוב ההפרעות. זה נכון גם לגבי פוסט טראומה.
המרכיב הסביבתי בפוסט טראומה
ללא ספק, המרכיב הסביבתי הוא משמעותי ביותר כשמדובר בפוסט טראומה. כפי שניתן ללמוד משמה, PTSD זו הפרעה שמופיעה לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. אם מעורבים באירוע איום, תוקפנות או סכנת חיים, זה מגביר את הסיכון לפתח פוסט טראומה. לכן, אירועים כמו ניסיון רצח, אונס או קרב אחראיים למקרים רבים של פוסט טראומה.
נעים להכיר: היפוקמפוס
לכל הפרעה פסיכולוגית יש השפעה על המוח. גם פוסט טראומה משפיעה עליו, באזור ספציפי שנקרא היפוקמפוס.
היפוקמפוס הוא מבנה מוחי, האחראי על למידה וזיכרון. אפשר לזכור את שמו בקלות, בגלל המילה קמפוס המתקשרת יפה כל כך ללימודים… ההיפוקמפוס מושפע מהפרעה פוסט טראומטית: אצל אנשים שמפתחים את ההפרעה נפח ההיפוקמפוס גדל.
המרכיב הגנטי בפוסט טראומה
אבל גם לגנטיקה יש תפקיד משמעותי. שאלתם את עצמכם פעם מה גורם לכך שאנשים שונים שנחשפו לאותו אירוע הגיבו בצורות שונות? חיילים שהשתתפו באותו קרב, נוסעים שעברו את אותה תאונה – חלק מהם פיתחו פוסט טראומה ואחרים לא. מה גורם לכך?
מקרים כאלו מוכיחים שלא רק הסביבה אחראית לפוסט טראומה. ואכן, מחקרים פורצי דרך שנערכו בסוף המאה הקודמת הראו שלפוסט טראומה יש בסיס פיזיולוגי מולד.
הגודל המולד של ההיפוקמפוס
במחקר החדשני שנערך בארצות הברית השתתפו חיילים משוחררים שלחמו במלחמת ווייטנאם. המחקר מצא כי חיילים שפתחו פוסט טראומה בעקבות המלחמה, נולדו עם היפוקמפוס גדול יותר מלכתחילה!
כלומר, לא רק שנפח ההיפוקמפוס גדל בעקבות הפוסט טראומה, הגודל המולד שלו הוא גם מרכיב גנטי שמשפיע עליה.
נטייה מולדת ואירועי עקה
שימו לב: אנשים שנולדו עם היפוקמפוס גדול לא בהכרח יפתחו פוסט טראומה. הנפח הגדול הזה יוצר רק נטייה גבוהה יותר לפוסט טראומה. אירועי עקה הם אלו שעלולים לגרום להפרעה להופיע.
כלומר: פוסט טראומה נגרמת מהאינטראקציה בין הנטייה המולדת לפתח פוסט טראומה, לבין אירועי עקה שאדם נחשף אליהם. אנשים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר ללקות בפוסט טראומה הם אנשים שנחשפו לאירועים מאיימים ומסוכנים, ויש להם נטייה מולדת לפתח פוסט טראומה.
