השפעת הילדות על האדם הבוגר

עד כמה תקופת הילדות משפיעה עלינו? האם כל התיאוריות שקבעו כי מגיל 6 ואילך אי אפשר לשנות את האדם צדקו? ואולי להפך, ילדים הם יצורים גמישים וחלקים ששום דבר לא מתקבע בהם?

 

התינוק האנושי

אדם הוא בעל החיים היחיד שבא לעולם כה חסר אונים, בלי יכולת לנוע או לאכול בעצמו. התינוק האנושי תלותי לחלוטין בהוריו, וזקוק לטיפולם המסור בכל זמן. הוא לא יכול לזוז, הוא לא מסוגל לתפוס בקבוק ולאכול. לעתים קרובות תינוקות סובלים מכאבי בטן, ומתקשים להירדם בעצמם – וכל אלו מצריכים טיפול בלתי פוסק של ההורים. הטיפול של ההורים הוא ההיכרות הראשונה של הילד עם העולם. בשלב הינקות, אבא ואמא הם כל העולם של הילד. אם הם טובים התינוק לומד שהעולם טוב. אם הם אוהבים אותו, הוא רואה עצמו כראוי לאהבה.

ואם זה אחרת, עלולות להיות לכך משמעויות רבות, קשות וכואבות.

התינוק מתפתח, מסוגל להתנייד ולדבר, ועדיין תלותי בהוריו המפרנסים אותו ודואגים לו. ההשפעה שלהם עליו היא עדיין עצומה.

 

פרויד וממשיכיו

פרויד קבע כי עד גיל 6 אדם מתפתח ומשתנה, ולאחר מכן – בלתי אפשרי לשנות אותו. החשיבות שפרויד ייחס לתפקיד האם, ולכל מאורע בגיל הרך, היא עצומה. התיאוריה של פרויד היא דטרמיניסטית, כלומר, היא טוענת שאין דרך חזרה ושאם נוצר קונפליקט בשלב מוקדם בחיים, לא ניתן לפתור אותו מאוחר יותר. הוא קרא לזה “קיבעון”.

גם ממשיכי דרכו של פרויד, כמו אריקסון, בולבי ומאהלר, דברו על תקופת הילדות ועל השפעת הקשר עם האם, אולם במידה שונה.

 

מחקרים

התיאוריה של פרויד לא זכתה לתמיכה אמפירית – כלומר, במחקרים לא הוכח שהיא נכונה. התיאוריה של בולבי זכתה להוכחות רבות, והיא משמשת היום בקביעת עקרונות לטיפול בתינוקות. למשל, מחקרים מצאו שילדים ממשפחות מצוקה שנמסרו לאימוץ לפני גיל שנה הצליחו לעלות על דרך המלך והתנהגותם בבגרות הייתה סתגלנית. לעומת זאת, אם האימוץ התרחש לאחר גיל שנה, על הילדים נראו כבר אותות מצוקה בבגרות.

מחקרים שנערכו על אנשים שסבלו בילדותם מטיפול לקוי או מהתעללות פיזית או מינית, מצאו השלכות ארוכות טווח לילדות במצוקה. אדם כזה נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח מגוון של הפרעות: הפרעה דו קוטבית, דיכאון חד קוטבי, חרדה, טורדנות כפייתית או הפרעת שימוש בחומר.

בנוסף, אדם כזה עלול לפתח הפרעות אישיות שונות: דפוסי התנהגות נוקשים, פשיעה ואלימות, נצלנות ותלותיות.

 

כיום

כיום הפסיכולוגים והמטפלים נשמעים בדרך כלל למספר גישות, ומשלבים בין כלים טיפוליים שונים. אף אחד לא חושב שאם אמא אמרה פעם לילד “נו-נו-נו!” היא גרמה לו לדיכאון, אבל יש חשיבות רבה ליחס הורי חם, אכפתי ודואג, ועם זאת – משחרר ומאפשר.

כל מטפל בצורתו שלו מתייחס להשפעות השונות של הילדות, גם אם אינו מחפש לדבר על המאורע הספציפי שהתרחש. אפשר לומר שהחשיבה שהייתה רווחת פעם – “ילד הוא יצור חסר הבנה, ואין משמעות לצורת ההתייחסות אליו” – נכחדה מן העולם.